ישובים ערביים ויהודיים

שוויון בנטל: גרסת הארנונה

פער התעריפים בין ישובים ערביים ויהודיים מראה שגם פה אין ממש שוויון. אבל בתחום הזה מצאנו דווקא אי שוויון בכיוון ההפוך.
הארנונה המשולמת במגזר היהודי, הן במסחר מקומי והן המגורים, גבוהה מאשר במגזר הערבי.
נתון זה, נדגיש, מתאים לרמה הסוציו-אקונומית הבאה לידי ביטוי בדירוג הסוציו-אקונומי של הלמ"ס ("אשכולות") של אותה רשות מקומית. כלומר, רוב הרשויות הערביות מדורגות בדירוג סוציו- אקונומי נמוך יותר, ולכן התעריפים בהן נמוכים יותר.
לצורך השוואה לקחנו צמדי ערים סמוכות, צמדים של ערים יהודיות וערביות, בצפון, במרכז ובדרום הארץ. בדקנו מסחר מקומי, היינו חנויות בשטח של 100 מ"ר שאינן  קשורות ברשתות ארציות, והנחנו לפיכך שבעליהן גרים ברשות המקומית בה פועל העסק, ומגורים באותו סוג בית באזורים מקבילים באותן רשויות מקומיות.
הממצאים מראים כי למעט בצמד הערים בדרום, רהט ונתיבות, שבהן הארנונה למגורים שווה, בשאר המקרים הארנונה במגזר היהודי יקרה יותר.
נדגיש שבכל המקרים שנבדקו, הרמה הסוציו-אקונומית של הערים היהודיות הייתה גבוהה במדרגה אחת לפחות מהרמה הסוציו-אקונומית של המגזר הערבי.

שיעור גבייה נמוך
נתון נוסף הוא שיעור גבייה נמוך במגזר הערבי בהשוואה למגזר היהודי.
בעבודה שנכתבה בבית הספר על שם פדרמן למדיניות ציבורית וממשל בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה  העברית, נטען שאפילו ברשויות מקומיות יהודיות וערביות בעלות רמה סוציו-אקונומית שווה, יהיו שיעורי הגבייה במגזר הערבי נמוכים ב-22%.
כאמור, הפערים בארנונה למגורים נמוכים יותר ובהתייחס לרמה הסוציו-אקונומית, אפשר לטעון שהארנונה למגורים גבוה יותר במגזר הערבי בהשוואה למגזר היהודי, שכן הפער בין אום אל פחם ועפולה הוא בשקל אחד למ"ר לשנה בעוד שהפער בין הערים ברמה הסוציו-אקונומית גבוהה מאוד.

כמו כן מעורר שאלות היעדר פער בתעריפי הארנונה למגורים בין נתיבות לרהט, אף שקיים פער של שתי מדרגות ברמה הסוציו-אקונומית בין הישובים.
הפערים בגובה הארנונה למסחר מקומי בין המגזר היהודי למגזר הערבי גבוהים יותר, גם אם מביאים בחשבון את הפער הסוציו-אקונומי.