הפרדה מייקרת
ברוב הרשויות מקובלת התפיסה שבחיוב ארנונה, הטפל הולך אחר העיקר. כלומר: משרדים המשרתים מפעל
יחויבו לפי תעריף הארנונה של המפעל, לפי סיווג תעשייה. זאת היות שלמשרד אין תכלית עצמאית וייעודו
מתן שרות למפעל.
עיריות אחדות מפצלות את הארנונה בין המשרד למפעל, דבר שמייקר את העלויות. לצורך בניית הטבלה המשווה
הנחנו מפעל ששטחו 1,300 מ"ר:שטח הייצור 1,000 מ"ר ושטח המשרדים 300 מ"ר. תעריף הארנונה לחלק התעשייתי
שנלקח בטבלה הוא תעריף הארנונה הנפוץ באזורי תעשייה.אנו סבורים שישי הכרח להפעיל את העיקרון של טפל הולך
אחר העיקר שכן בתקנות ההסדרים במשק, מוגדרים 12 אבות חיוב של ארנונה ולהם תעריפים של מינימום ומקסימום.
לפיכך, תעריף הארנונה על כל השטח יוגדר לפי אבות החיוב ובלבד שיהיה בתוך הטווח של המינימום והמקסימום
המוגדרים בחוק.
עיריית פתח תקווה מחייבת את שטח המשרד בתעריף משרד שהוא חורג מגבולות המינימום והמקסימום של תעשייה.
שחברת קונטאל תבעה את עיריית פתח תקווה כנגד קביעת תעריף ארנונה למשרדים בתעשייה מעבר לתעריף
מקסימום של תעשייה, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, אפשר העליון
להגיש בקשה חוזרת לדיון בבית המשפט המחוזי.
בטבלה המצורפת הוספנו עמודה נוספת המציגה מה היה גובה הארנונה אם רשויות היו נוהגות כמו עיריית
פתח תקווה ומחייבות את המשרדים הממוקמים בשטח המפעל בתעריף משרד. בירושלים, בתל אביב ובאשדוד
תעריף הארנונה הכולל של המפעל היה עולה ביותר מ-50%. אנו מניחים שבית המשפט העליון עוד יידרש לעניין.