מדד הארנונה – גלובס ערך
עושים סיבוב על הביוב
מפעלים, ואפילו אולמות אירועים,נקנסים ביוקר על זיהום שלפעמים מקורו בסך הכל בסבון כלים.כך רוכבים תאגידי המים על החשש מחומרים מסוכנים בתשתיות האזרחיות,שקיבל החודש תזכורת מפחידה בערבה.איכות הסביבה, גרסת מסחטת הכספים.
באוגוסט 2011 פרסמה רשות המים כללים המסדירים את איכות השפכים המותרות להזרמה למערכת ביוב ומופעלת באמצעות תאגידי המים.במסגרת הכללים גם צוינו תעריפי קנסות לשפכים חריגים.המטרה המוצהרת היתה למנוע נזק למערכת הביוב ולתשתיות הקיימות ולאפשר לתאגיד לשפר את הטיפול והניצול של מי קולחין.עד היום,הביקורת הציבורית נגד תאגידי המים עסקה בצד ההוצאות הגבוהות לכאורה של התאגידים:טענו שהם מבזבזים כסף,יוצרים תקני כוח אדם מיותרים ולקים באי סדרים מסוג מינוי מקורבים.הביקורת שלנו היא על צד ההכנסות של התאגידים,הכנסה הצומחת להם כתוצאה מאותם שפכים חריגים.רשות המים הטילה על תאגידי המים העירוניים את החובה לשמור על מערכות הביוב נקיות ומתאימות לסטנדרטים בני זמננו.לשם כך התירה להם רשות המים להטיל קנסות על גופים המזרימים למערכת המים שפכים מזהמים.זאת, במטרה לגרום להם לזהם פחות, וכך כדי שאפשר יהיה להפיק מהמים מי קולחין לשימוש חקלאי. אלו מטרות ראויות למדי, אלא שבמצב העניינים כיום נדמה כי תאגידי המים הפכו את עניין השפכים המזהמים לקרדום לחפור בו ולהפיק ממנו הכנסות, באמצעות חיוב מפעלים, אולמות אירועים, אוניברסיטאות וגופים נוספים, בקנסות וכספים תחת הקטגוריה "שפכי תעשייה".
פי 6 מהתעריף התאגידים מחויבים לטפל ולתחזק את מערכות הביוב בתחומם, והרשות קבעה תעריפים מגוונים לגביית התשלום לכיסוי עלויות נורמטיביות שנוצרות בעקבות הזרמת שפכים משני סוגים: חריגים ואסורים. הסוג הראשון- חריגים- הם שפכים הניתנים לטיפול במתקני תאגיד המים, אולם דורשים עלויות נוספות בהשוואה לטיפול בשפכים רגילים. הסוג השני הוא שפכים אסורים- שלא ניתנים לטיפול במערכות הביוב הקיימות ואף גורמים להן נזק.התאגידים, כזרוע ביצועית, נדרשו להניע מהלך שיקטין את הזיהומים והיו אמורים להעביר הודעות למפעלים ולארגונים שיש חשש שהם מזהמים, ולאפשר להם לעשות מהלך למען תיקון הליקויים.התאגידים היו אמורים לכונן תוכניות ניטור שנתיות לעסקים ולמפעלים החשודים בהזרמת שפכים אסורים וחריגים, ולפרט את מיקום הדגימה שנלקחה ממוצאותיהם, מספר הדגימות, המרכיבים שיידגמו ונוסחאות החיוב של השפכים.ביחס לשפכים חריגים קבעה רשות המים, כי אם המפעל אינו מודיע מראש על הזרמה צפויה, הוא ישלם קנס בגובה פי ארבעה מהתעריף, היות שהוא גורם נזק ולא מאפשר להיערך להתמודדות עם השפכים המסוכנים. לגבי שפכים אסורים נקבע כי המפעל המזרים אותם ייקנס בתשלום פי שישה מהתעריף הרגיל. ברבות הזמן ועם יישום המדיניות, קיבלו מפעלים רבים קנסות וחיובים מתאגידי המים, הגבוהים אף מתשלום הארנונה השנתית שלהם בגין שפכים בעייתיים שהסיעו למערכות הביוב. גורמים שהגישו ערר על קנס גילו כי זה לא פותר את מצוקתם ונאלצו לפנות לבתי המשפט להסרת עיקולים שהוטלו עליהם משום שלא שילמו את אותם קנסות.החיוב הבעייתי- שגבה הרבה כסף ממפעלים, בא לידי ביטוי בדרכים שונות. כך למשל, רשות המים העריכה שעלות הנזק הישיר מקיצור אורך החיים של נכסי הביוב בשל הזרמת שפכים אסורים תעמוד על 100 מיליון שקל. למרבה הפלא, החיובים השנתיים שנשלחו ללקוחות בגין סעיף זה הכניסו לתאגידים יותר מ-200 מיליון שקל.
בג"צ לביטול קנסות בעקבות המתואר לעיל החליטה רשום המים לפרסם כללים חדשים כדי לתקן את העיוות בכללים הקודמים. הכללים החדשים נכנסו לתוקף ביולי השנה, והיו בהם שינויים רבים בפרמטרים המגדירים את איכות השפכים, בטווחי החיוב, בפרוצדורות הטיפול ומתן מענה לתלונות והשגות מצד לקוחות. במקביל, הגישה התאחדות התעשיינים עתירה לבג"ץ לביטול מנגנון הקנסות, בטענה כי המנגנון מהווה חריגה מסמכות רשות המים. טרם התקבלה החלטה בעניין. ההערכה שלנו היא כי החיוב בגין שפכים חריגים ואסורים לפי הכללים החדשים יגיע ל-50% בהשוואה לחיוב על פי הכללים הישנים. אולם גם הכללים החדשים אינם נותנים מענה לכל המפעלים אשר מחויבים בגין שפכים אסורים וחריגים. כך למשל, אולם אירועים קיבלו חיובים של כחצי מיליון שקל לשנה בגין הזרמת שפכים, בשל הנוזל שבו השתמש במדיחי הכלים, המהווה גורם עיקרי לערכים הגבוהים מהמותר לפי כללי תאגיד המים שהוא שייך אליו.
למצוא פתרונותעוד בעיה היא מחלוקת באשר למידת הנזק שגורמים חומרים מסוג כלורידים ונתרן המוזרמים לתשתיות הביוב. בחוות דעת שצורפה לבג"ץ התעשיינים נכתב שרכיבים אלו אינם גורמים נזק למערכת הביוב ואינם משיתים עלויות נוספות להחזקתן. אני סבור כי תאגידי המים היו צריכים לפתח פתרונות טיפול בשפכים, אשר יחסכו לבעלי המפעלים עלויות, ולא תוקף אותם דרך קנסות בלבד. אם תאגידי המים אינם עושים זאת, לפחות רשות המים הייתה אמורה לעסוק בהיבט זה של מניעה. נוסף לכך, עלות "הנזק" יכולה להתחלק בין כל צרכני המים של התאגיד, כולל משקי בית, היות שגם הם משתמשים בחומרים הגורמים לנזק למערכת הביוב, כדוגמת חומר הדחת הכלים.התאגידים מייצרים מהשפכים מי קולחין שנמכרים לחקלאים ויוצרים הכנסה לתאגידי המים. ההכנסות האלה אינן מובאות בחשבון הכללי של החיוב בגין הזרמת השפכים החריגים או האסורים.בשורה התחתונה, צמצום שפכים מזיקים הוא מטרה ראויה, אך נדמה שהתאגידים הזדרזו בהפקת הקנסות על המפעלים. היות שתוקנו תקנות חדשות והנושא עוד תלוי ועומד בבג"ץ, היה מקום להמתין עם החיובים. מנגנון הערעור המקובל בכל תחום ברשויות המקומיות לא הוסדר בתאגידי המים. כתוצאה מכך, המפעלים נאלצים לפנות לבתי משפט, להתמודד עם עיקולים ולשאת בהוצאות עתק. רשום המים מסרה כי תעריפי הקנסות והכללים הנוגעים להם משקפים את כל הנזקים והעלויות למשק המים ולסביבה כתוצאה מהזרמת השפכים המסוכנים. כמו כן נמסר כי כל עוד עומדות עתירה בבג"ץ, מנועה הרשות מלהרחיב את תגובתה בתקשורת בנושא.