תחנות רכבת

שמים פס

הארנונה היקרה ביותר לתחנות רכבת נגבית בנהריה. תל אביב מפתיעה בארנונה הנמוכה והתעריף הנמוך ביותר שגובה רשות מקומית מהרכבת, היא עתלית.הרכבת תופסת כותרות רבות בשבועות האחרונים יצאנו לבדוק את חיוב הארנונה על תחנות רכבת לאורך הקו הארוך – המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנהריה (או להיפך).

לכל רשות מקומית יש צו ארנונה משלה, בצו קיימות הגדרות שונות שאינן אחידות. לדוגמא – יש רשויות שבהן סככה היא שטח הקירוי המחובר לקיר אחד בלבד, ואילו יש רשויות המגדירות את אותה סככה בדיוק כמבנה, בעוד שסככה היא קירוי על גבי עמודים בלבד.
כך או אחרת, לצורך ההשוואה הנחנו קיומה של סככה או מבנה של רציף שבו ממתינים הנוסעים להגעת הרכבת, ושטחו 500 מ"ר. בנוסך הנחנו שבכל תחנה יש מבנה בשטח 200 מ"ר ובו נמצאים משרדי התחנה, קופה למכירת כרטיסים וכדומה. בנוסף חישבנו 1000 מ"ר חניון לא מקורה וללא תשלום, שבו חונים הנוסעים ברכבת ולעיתים חניון זה משמש גם את באי מרכז מסחרי סמוך.
חשוב לציין שאת השטח שבו עוברת המסילה אף רשות לא מחייבת בארנונה, זאת לפי הנוהל המקובל שלא מחייבים כבישים ומדרכות.
הופתענו לגלות עד כמה תל אביב זולה ביחס לשטח המוגדר כרציף. בצו הארנונה של העיר תל אביב קיים סיווג מיוחד לרציפים, וזה מקטין מאוד את חיובי הארנונה לרכבת ישראל.

הארנונה על רציף בתל אביב היא בשיעור 30% מחיוב הארנונה על רציף בנהריה, שכן בעיר הצפונית רציף מוגדר כמבנה ומשום כך גובים עליו תעריף כה גבוה. בבאר שבע אף שאינה מחייבת את הרציף כמבנה, תעריף הארנונה על הסככה המשמשת כרציף, גבוה יותר.
לעומת זאת – נהריה ובאר שבע מחייבות את החניון בסכומים נמוכים במיוחד בהשוואה לתל אביב וחיפה. בתל אביב יש הבדל בגובה הארנונה בהתאם למיקום התחנה. תחנת ההגנה ממוקמת באזור ג' והיא זולה משמעותית – 30% פחות, כפי שניתן לראות בתרשים, בהשוואה לתחנת השלום הממוקמת באזור ב' של העיר. גם בערים נוספות יש הבדלים בחיוב הארנונה, בהתאם לאזור בו ממוקמת התחנה.

במקרה של תחנות הרכבת שבחנו במאמר זה, ההבדלים בתוצאה הסופית בנתוני התחנה התיאורטית שלנו אינם כה גבוהים אולי בהשוואה לתחומים שבדקנו בעבר, אולם הרכיבים הפנימיים המייצרים את הסך הכל, כפי שפירטנו, מציגים פערים גדולים במיוחד, וזאת ללא הגיון ושיטתיות.