בתי אבות

הנחה בארנונה לקשישים
ברוב הרשויות המקומיות, לבתי אבות יש סיווג מיוחד לצורך חיוב הארנונה – סיווג יקר יותר משל מגורים, משום שהרשויות רואות בבתי אבות עסק המניב הכנסות.
תעריפי הארנונה שמשלמים בתי אבות לעצמאים ותשושים, להבדיל מדיור מוגן, ירדו לאחרונה במידה משמעותית בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון, שממשיכה פסק דין קודם של בית המשפט העליון משנת 2003 ומאלצת את הרשויות המקומיות לרשום את המגורים והשטחים הנלווים למגורי הדייר על שם הדייר בבית האבות. משכך, הארנונה על מגורים אלו יורדת באופן ניכר. הארנונה יכולה לרדת בסכומים נוספים, מעבר למצוין בטבלה, אם הדיירים האמורים יהיו זכאים להנחות סוציאליות מרביות. פסק הדין ניתן לאחר מאבק שניהלה חברת ערך מיסוי עירוני וניהול נדל"ן נגד עיריית פתח תקוה בעניין בית אבות מונטיפיורי.

גם חדר האוכל בתמונה

החידוש העיקרי בפסק הדין הנוכחי הוא שיש להרחיב את ההתייחסות לשטח המגורים המיוחס לדייר בבית אבות. כלומר, מעתה יש להחיל את תעריף הארנונה המיוחס לדייר לא רק על חדר מגורים, אלא גם על השטחים שבהם שוהים הדיירים באופן שוטף ותדיר, דוגמת חדר האוכל.                

לצורך בניית הטבלה הנחנו בית אבות שבו שטח המגורים של הדיירים בהיקף של2,000 מ"ר, חדר האוכל בשטח של 250 מ"ר, משרד ומרפאה בשטח 100 מ"ר ושטחי מעברים בהיקף של 650 מ"ר, ובסך הכול 3,000 מ"ר. הדיירים בבית האבות מקבלים הנחה של 50% על תעריף מגורים. כפי שניתן לראות מהטבלה, חיוב הארנונה על בתי אבות מסוג זה לפני פסק הדין נע בין 300 אלף שקל לשנה ל-100 אלף שקל בשנה, ולאחר פסק הדין הפערים הצטמצמו ל-50-90 אלף שקל לשנה. הפערים בין הרשויות המקומיות עדיין גבוהים ביותר, אולם בהשוואה למצב קודם הפערים קטנו.

השפעת פסק הדין בולטת במיוחד ברשויות מקומיות שבהן אין חיוב ארנונה על שטחים משותפים למגורים. ישנן רשויות שממשיכות עם התחכום וממשיכות לחייב שטחים מסוימים בבתי אבות אף בתעריף מסחרי.