חיוב ארנונה על נכס ריק

ביהמ"ש העליון פסק (לראשונה) כי ככלל, כאשר לנכס ריק יש מספר שימושים המותרים על פי דין, יש לסווג נכס זה, לצורך חיוב בארנונה, בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין שימושים אלה.
כאשר הנכס עומד ריק, מבחן השימוש בפועל אינו יכול להועיל. במצבים אלה ניתן ללמוד על פוטנציאל השימוש בנכס הן מהשימוש האחרון שנעשה בו עובר לפינויו והן מייעודו התכנוני. במסגרת החלת הייעוד התכנוני של הנכס ביהמ"ש סבור כי יש להחיל את השימוש המותר הזול ביותר מבחינת הנישום.